החלטה בתיק בש"א 1534/06

1.         זוהי בקשה לפטור התובעת מתשלום אגרת ביהמ"ש.

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה ע"ס 454,464,172 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לה, לפי הנטען, כתוצאה מביטול הסכמי חכירה ופיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל, הנתבע מס' 1, ביחס לשטח מקרקעין באילת אשר יועד לשמש להקמתו של מרכז גולף ייחודי, הכולל גם בית מלון, דירות נופש, אמפיתיאטרון ועוד.

בין התובעת לבין המינהל תלויים ועומדים הליכים משפטיים נוספים בהם מתברר תוקפה של הודעת הביטול ששלח המינהל לתובעת, והמצויים עתה בשלב הערעור בבית המשפט העליון. את תביעתה מגישה התובעת, אפוא, בעילות חילופיות: ככל שיקבע כי הודעת הביטול נשלחה ע"י המינהל שלא כדין, היא תובעת (לאחר שקיבלה היתר לפיצול סעדים) את נזקיה בגין העיכוב הממושך שחל בביצוע הפרויקט ואשר נבע מהודעת הביטול ששלח המינהל. ככל שיקבע כי זו נשלחה כדין, היא תובעת מן המינהל סעד כספי המבטא את השבחת המקרקעין בתקופת החוזה, ומן הנתבעות מס' 1 ו-2 את אובדן הרווחים שאמורה הייתה להפיק מן הפרויקט, מאחר שלטענתה, מעשיהן ומחדליהן הם שהביאו לעיכוב הפרויקט, עיכוב בגינו בוטלו הסכמי החכירה.

2.         התובעת מבקשת לפטרה מתשלום האגרה. לחילופין היא מבקשת לדחות את מועד תשלום האגרה עד להכרעה בבש"א 297/06, או בהליכים שבין התובעת לבין המינהל, התלויים ועומדים בבית המשפט העליון (ע"א 6319/05).

על פי הנטען, התובעת מצויה במצב כלכלי "אנוש", עם גירעון של למעלה משמונה מיליון ש"ח בהון העצמי. בנטרול הזכויות מן הפרוייקט מגיע הגירעון לעשרות מיליוני שקלים. מלוא זכויותיה ונכסיה של התובעת משועבדים לטובת בנק דיסקונט, במסגרת מספר אגרות חוב, והיא נטולת נכסים חופשיים משעבוד. בשל חוסר יכולתה לפרוע את חובותיה לבנק, פתח הבנק בהליכים למינוי כונס נכסים על נכסיה לצורך אכיפת אגרות החוב, בעקבותיהם אף מונה עו"ד אמנון לורך ככונס נכסים.

התובעת, במאמציה לגיוס סכום האגרה, פנתה לכונס הנכסים בבקשה שיפעל להגשת התביעה או יממנה מקופת הכינוס, אולם זה סירב לבקשתה. בעקבות סירובו של הכונס, פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה למתן הוראות כי הכונס יממש את זכות התביעה שהוקנתה לו, ולחילופין כי זכות התביעה תוחרג מן השעבוד החל על נכסי התובעת (בש"א 297/06). במסגרת הליך זה הוסכם כי התובעת תהא רשאית להגיש את התביעה שלא באמצעות הכונס, ובלא שייעשה שימוש בכספי הכינוס, מבלי שהוכרע בשלב זה מי יזכה בפירותיה.

התובעת טוענת עוד כי לא ניתן לגייס את סכום האגרה מבעלי המניות או מצדדים שלישיים. השקעות הבעלים בחברה הינן למעלה מ-20 מיליון ש"ח, מתוכן כ-4.5 מיליון ש"ח כהון מניות, והיתרה הלוואת בעלים. בכך, היא טוענת, "מיצו בעלי המניות את יכולותיהם להעמיד כספים נוספים למימון פעולותיה של החברה". עוד היא טוענת כי אחת מבעלות המניות של התובעת, שהיא בעלת מחצית המניות, מצויה בגירעון בהון עצמי של למעלה מ-100 מיליון ש"ח. חרף ניסיונותיה, ובהעדר בטוחה להבטחת הכספים שיגויסו, אין ביכולתה אף לגייס כספים מצדדים שלישיים.

3.         המדינה, כמו גם הנתבעות מס' 2-3 מתנגדים לבקשה. לטענת המדינה, לא פרשה התובעת תמונה מלאה ומפורטת של מצבה הכלכלי, הכנסותיה ורכושה, ולא צירפה מסמכים הולמים לתמיכת בקשתה. התובעת לא פירטה מיהם בעלי מניותיה ומנהליה ומה מצבו הכלכלי של כל אחד מהם, ואף לא צירפה כל מסמך המלמד על יכולתם הכלכלית, אף כי לא מן הנמנע כי אלה ייהנו מפירות התביעה או חלקם. עוד היא  טוענת כי על בנק דיסקונט, הנושה המובטח של התובעת, לשאת בתשלום האגרה, כמי שעשוי, אף הוא, ליהנות מפירותיה. יתר על כן, עם הכרעת בית המשפט העליון בערעור, וככל שזה ידחה ויקבע כי הסכמי החכירה בוטלו כדין, יזכה הבנק בסכומים המגיעים לתובעת מן המינהל בגין ביטול הסכמי החכירה, בסך כ-6 מיליון ש"ח.

הנתבעות מס' 2-3 טוענות כי התביעה לא מגלה עילה נגדן, וכי דין התביעה נגדן להידחות מפאת התיישנותה. עוד הן טוענות כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי אין בידה אמצעים למימון תביעתה. התובעת לא פנתה לנושה העיקרי שלה, בנק דיסקונט, או לבעלי מניותיה בבקשה לממן את התביעה נגד הנתבעות, במובחן מן התביעה נגד המינהל. כמו כן לא פירטה את יכולתם הכלכלית של בעלי מניותיה.

4.         אכן, בעל דין המבקש לפטרו מתשלום אגרת ביהמ"ש חייב להוכיח את העדר יכולתו לשאת בסכום האגרה. לצורך כך, עליו לפרוש בפני ביהמ"ש תמונה מלאה ועדכנית על מצבו הכלכלי. כן עליו להוכיח כי עשה ניסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת ביהמ"ש מצדדים שלישיים. רק אם ניסיונות אלה כשלו - יש הצדקה למתן פטור, והטלת הוצאות ניהול התביעה על קופת הציבור.

חובה זו חלה גם על תאגיד. על פי ההלכה, יש לבחון את יכולתו של תאגיד לגייס כספים לתשלום האגרה ממקורות המקורבים לו, כגון מנהלים או בעלי מניות, ואף נושים בעלי עניין בתאגיד (בש"א 505/89 ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ,תק-על 90 (1) 173, רע"א 5546/99 א.א.ס.ט. בע"מ נ' מדינת ישראל ,דינים עליון, כרך נז, 762). 

נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה ודינה להידחות מטעם זה בלבד (וראה בש"א 128/89 מצא נ' מצא , דינים עליון, כרך יב, 516, בש"א 6669/94 ע"א 6668/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , תק-על 95 (1) 406, ע"א 3149/01 דולב נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ,תק-על 2001 (2) 977).

בענייננו, לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה. התובעת לא פירטה כלל את זהות בעלי מניותיה ואת יכולתם הכלכלית, והסתפקה בהתייחסות לאחת מבעלות המניות, שזהותה לא פורטה, כמי שמצויה בגירעון גדול, ללא פירוט וללא אסמכתא כלשהיא לטענה זו.

מתדפיס מידע של רשם החברות, אשר צורף לתגובת המדינה, עולה, כי לתובעת שלושה בעלי מניות: חברת KENDRE (PTY) LTD, חברה זרה מדרום אפריקה, חברת פנטהאוז, חברה לבנין והשקעות בע"מ, ושמחה דהוקי. בעל המניות העיקרי בחברת פנטהאוז הוא דהוקי שלמה, מי שתצהירו הוגש בתמיכה לבקשה. דהוקי לא פירט בתצהירו, כאמור, את זהות בעלי המניות בתובעת, וממילא לא פירט את יכולתם הכלכלית, לרבות יכולתו הכלכלית שלו. יתר על כן, כפי שעולה ממסמכי ההתדיינות בבש"א 297/06, אשר צורפו לתגובת המדינה, אף שבנק דיסקונט, הנושה המרכזי של התובעת, סירב להגיש או לממן את התביעה דנן, הוא לא ויתר על זכותו לפירותיה. לפי טענתו, ככל שיתקבלו מן התביעה סכומים העולים על הוצאות מימונה, זכאי הבנק לקבלם. בהתאם, נתבקש בית המשפט ע"י התובעת והבנק בבקשה האמורה להורות על אופן חלוקת פירות התובענה בין הצדדים.

סבורני כי אין הנושה זכאי ליהנות מכל העולמות. מחד, להטיל את הוצאות ניהול התביעה על הציבור, על אף יכולתו הכלכלית, ומאידך, ליהנות מפירותיה, אם תצלח.

די באלה כדי להורות על דחיית הבקשה.

משלא הוכח העדר יכולתה הכלכלית של התובעת, ממילא אין מקום להיעתר לבקשתה לדחיית מועד תשלום האגרה. יתר על כן, תקנה 13(ד) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987מאפשרת דחיית תשלומה של אגרה, שלא ניתן פטור מתשלומה, לתקופה של חודשיים, אך לא למעלה מזה.

לסיכום, הנני דוחה את הבקשה.

התובעת תשלם את סכום האגרה תוך 30 יום מהיום. לא תעשה כן- תימחק תביעתה.